<h1>המאורות — יומא</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[יומא פ"ג ע"א] חלה מאכילין אותו על פי בקיאין. חולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך או אפילו רופאין הרבה, שומעין לחולה, דספק נפשות להקל, ולב יודע מרת נפשו. חולה אומר אינו צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא, ולא אמרינן בהא לב יודע מרת נפשו, דילמא תונבא הוא דנקיט ליה. ואי אמר איהו ואחרינא בהדיה לא צריך ואמרו תרי אחריני צריך, מאכילין אותו על פיהם, דכי אמרינן תרי כמאה ומאה כתרי הני מילי בממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. וכתב הר"ם במז"ל [פ"ב ה"ח], מקצת הרופאים אומרים צריך ומקצתן אומרים אינו צריך הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין, ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני. ובהשלמה כתוב דהיכא דשנים אומרים צריך, אפילו מאה אומרים אינו צריך מאכילין אותו, דתרי כמאה ומאה כתרי. אע"ג דבאומדן דעתא אזלינן בתר רוב דעות, הני מילי אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. ואי אמר חולה נמי ותרי בהדיה לא צריך, ואמרי תרי אחריני צריך, מאכילין אותו, דתרי כמאה וספק נפשות להקל.
